מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

"בתי עמונה יוקמו מחדש"

כך הבטיח זמביש אחרי חורבן 9 בתים של בנייני בר-אמנה. בית-המשפט נענה לעתירה של שלום-עכשיו והורה להרוס 9 מבני קבע חדשים בעמונה, השכונה המזרחית של עפרה בטענה שמדובר ב"אדמה פלשתינית פרטית" . אבל הקרקע נרכשה לפני למעלה מ 10 שנים ולכן בעלי הקרקע בכלל לא היו שותפים לעתירה. היתה אפילו דרך חוקית להשאיר את הבתים שלמים ואף לאכלס אותם, אבל ממשלת אולמרט רצתה רק להרוס ומייד.


מאת : חגי הוברמן.  /  צילום : דובי מרקוביץ

זה לא היה מחוייב המציאות, אבל כולם נכנעו ללחץ התקשורתי השמאלני והמשפטי. תשעת מבני הקבע בעמונה נהרסו עד היסוד, בתום יום של אלימות נוראית שהסתיימה בכמאתיים פצועים, מתוכם 86 שוטרים, שוטרי מג"ב וחיילים ועוד כ-140 אזרחים, רובם בני נוער.

כך הסתיים "יום הקרב" על מבני הקבע בעמונה, שנהרסו בב' שבט, 1.2, בידי כוחות צה"ל.

מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט ביצע את אשר תכנן,  צעד אלים, בו נקט את הפעילות השלטונית הממשית הראשונה שלו: החרבת בתי מגורים של יהודים בארץ-ישראל.

בבוקרו של אותו יום עוד היתה תקוה שהעימות יימנע, כך לפחות קיוו ראשי מועצת יש"ע. ח"כ חנן פורת נפגש בערב הקודם סמוך לחצות עם היועץ המשפטי לממשלה,והעלה בפניו הצעת פשרה, שהיתה מקובלת גם על סגן הרמטכ"ל אלוף משה קפלינסקי: אמנה, בכספה, תנסה בתוך מספר שבועות להעתיק את המבנים ליישוב האם עופרה, לשטח שאין מחלוקת עליו. באם יתברר שמבחינה טכנית המהלך אינו ישים, מועצת מטה בנימין בעצמה תהרוס את הבתים. היועץ המשפטי ענה שמדובר ברעיון שאפשר לחשוב עליו.

הרמטכ"ל דן חלוץ, אגב, לא שלל גם הוא את ההצעה. הוא רק טען שבאופן טכני הדבר אפשרי אולם הוא אינו מאמין שהמשפטנים יאשרו אותה.

ב-3:30 לפנות בוקר, הגיעו ראשי מועצת יש"ע לביתו של השופט התורן אליקים רובינשטיין. רובינשטיין השתכנע בהגיון ההצעה, והוציא צו זמני לעצירת מהלכי העקירה עד לדיון בעתירה ב-8 בבוקר.

אבל שתי שופטות בג"ץ, השופטת איילה פרוקצ'יה שקיבלה בשעתו את ההחלטה על עקירת הבתים, והשופטת השניה עדנה ארבל, דחו את הבקשה. אליקים רובינשטיין נותר בדעת מיעוט.

סמוך לשעה 10:00 בבוקר הגיעה הידיעה על החלטת הבג"ץ. בעוד הכרוז קורא להרגיע את הרוחות ולחיילים ולשוטרים להבין את מאבקם של המתיישבים על ארץ ישראל, עלו אלפי השוטרים אל ההר, ופרצו אל תוך ההמונים תוך הנפת אלות על האלפים שמולם. בין ראשוני הפצועים חברי הכנסת אלדד ואיתם. ח"כ אפי איתם שנפגע בראשו על ידי פרש משטרתי והובל כשהוא מדמם באלונקה הובהל לקבלת טיפול המרכז הרפואי הדסה הר הצופים בירושלים

התנהגותם של שוטרי היס"מ העידה שהם קלטו היטב את "רוח המפקד", רוחו של אהוד אולמרט. הם התנפלו וחבטו ללא רחם על המפגינים באלות ובאגרופים, רמסו אותם בסוסיהם, גררו אותם בכוח על הרצפה, בעטו בהם באשכיהם והפילו אותם בגסות על האדמה. השוטרים לא בררו מי ומי ניצב מולם. כך היו ראשוני הפצועים שני ח"כים, אפי איתם ואריה אלדד, שהיו במקום מתוקף תפקידם. כך ספג זמביש מכות כשניסה למנוע משוטר יס"מ להכות את הדוקטורנטית ענת רוט, מחברת הספר "סוד הכוח" על מועצת יש"ע, שעמדה בצד ולא עשתה שום פרובוקציה. זמביש, אגב, נכשל. השוטרים חבטו בענת רוט באלה, וגם הוא ספג מהלומות.

וכך נוצר המחזה המדהים, שמעולם לא נראה בפינוי מאחזים או יישובים: מצעד האלונקות. אלונקה אחר אלונקה מובלת לתחנת האיסוף, התאג"ד. באחת מפינות הכבישים נפרשו האלונקות, והפצועים הושכבו עליהם, מקבלים טיפול ראשוני. תמונה של שדה קרב אמיתי.

כמות הפצועים, אגב, היתה כה רבה, שהתברר כי בתאג"ד שהקים הצבא לטיפול בפצועים אזלו מהר מאד חומרי הרפואה. כנראה שאף אחד לא חשב שהמספר יתקרב למספרים כאלה.

וגם המסוקים , עוד תמונת נוף לא שיגרתית. אל קולות ההמולה, הצעקות והמכות, נוספו רעשי להבי מסוקי חיל-האוויר, שנחת בשדה סמוך בזה אחר זה, מפנים את עשרות הפצועים לבתי החולים. מתי הוצרך חיל-האוויר להפעיל את מסוקי הפינוי שלו ביו"ש, שלא בלחימה נגד המחבלים או בפיגועים?

ואז, אחרי שפונה הבית הראשון, הגיע אליו המחפר שבנגיסות כף החל מפיל את קירותיו, קיר אחר קיר. בבית אחד עוד מכים השוטרים בכל כוחם באלות שבידיהם על ראשי הנערים, וכבר הבית הסמוך מתחיל ליפול קיר אחר קיר. אפילו את דודי השמש לא הספיקו להוריד מהגגות.

ואתה עומד שם וחושב: הרי מועצת יש"ע הציעה שתנסה להעתיק את המבנים בשלמותם ליישוב האם עפרה. מה ההבדל הכל-כך עקרוני אם הבתים יועתקו או ייהרסו? למה להרוס ולמה זה בוער דווקא היום ולא בעוד חודש? ואפילו אם הבתים לא ייהרסו. הרי בשבוע שעבר אמנה אטמה אותם בעצמה, ואיש לא גר בהם. מה החשיבות העילאית בהריסת בתים אטומים שאיש לא גר בהם? על 9 בתים יעמוד או ייפול חוק מדינת ישראל? הרי יש אלפי מבנים לא חוקיים בכל רחבי המדינה. את כולם כבר הרסתם?

מי שמפעיל את החוק סלקטיבית, עושה צחוק מהחוק.

4 שעות אחרי התחלת העימות, פונו כל הבתים מאנשיהם. דחפורי משרד הביטחון הרסו את הבתים בית אחר בית. פחות משעה אח"כ הושלמה ההריסה וכולם, החיילים השוטרים והאזרחים, עזבו את המאחז.

 

 

 

 

החלטה פוליטית - לא משפטית

 

את ההחלטה על ההריסה קיבלה השופטת איילה פרוקצ'יה בכב' חשון, 24.11 בעתירה של תנועת שלום-עכשיו, כי על משרד הביטחון והמינהל-האזרחי להודיע לבית המשפט לא יאוחר מיום ה-5.1.06 על דבר היערכותם לביצוע ההריסה במהלך חודש ינואר 2006.

השופטת פרוקצ'יה התבססה בהחלטתה על הודעתם של שר-הביטחון והמינהל-האזרחי מה-4 בנובמבר, כי "שר הבטחון החליט, בתיאום עם מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, להורות על הריסת המיבנים נשוא העתירה עד לסוף חודש ינואר 2006, אלא אם המצב הביטחוני לא יאפשר זאת".

חשוב לדייק בהחלטה, ככל שהוא חמורה: לא מדובר בפינוי שכונת עמונה, כפי שניסו להציג זאת בכל כלי התקשורת. נהרסו רק מבני קבע שכבר לא היו מאוכלסים. שאר התושבים, המתגוררים בקראוונים, נשארו במקומם.

הבעיה איננה משפטית: התביעה התבססה על כך ששר הביטחון וראש המינהל האזרחי חתמו לפני שנה על צו הריסה לפני כשנה. לשר הביטחון היתה הסמכות המלאה להגיד שאין למדינה ענין להרוס את הבתים.  אין דרישה של בעלי הקרקע הרשומים. ההריסה היא רק כניעה לעתירת השמאל. זו החלטה פוליטית. לא משפטית.

 

העליה אל ההר

 

בעמונה גרות כארבעים משפחות. לולא ההתנכלויות הפוליטיות, היו בה כבר עשרות נוספות. רוב המשפחות גרות בקראוונים בגודל 45 מ"ר. כמעט כולן עם ילדים. חלקן עם שלושה וארבעה ילדים. מתיישבי עמונה שואפים לקדם סגנון התיישבות מסוג – כפרי קהילתי.

עמונה, מאחז היושב על גבעה החולשת על כל סביבותיה, ובייחוד על יישוב האם עפרה, הוא אחד המאחזים הוותיקים ביותר ביו"ש. למעלה מעשור. עמונה היא אמנם יישוב צעיר יחסית, בקיץ שעבר חגגה עשור להקמתה, אבל יש לה גם שורשים יהודיים עתיקים. השרידים הארכיאולוגיים בעמונה ובסביבתה מעידים על יישוב יהודי צפוף וחקלאות גפנים משגשגת בימי בית שני. יש כאן גתות ובורות מים לרוב, וטרסות עתיקות לאין מספר. יותר מכך: המקום היחידי המכונה "כפר" בתנ"ך הוא עמונה (יהושע יח כד).

שנים רבות נשאו תושבי עפרה את עיניהם אל הר עמונה, המתנשא מעליהם וצופה על ירושלים, ים המלח ומדבר יהודה. שנים רבות נהגו לערוך טיולים רגליים למקום. הדרך לגבעה נפרצה כבר בשנת 1992. העליה הראשונה למקום, של מגדלי המים, היתה בשנת 1995. היו אלו מגדלים שסיפקו מים לעפרה, וקראו למקום "חוות מיכלי עמונה". אח"כ הגיעו שתי המכולות הראשונות.  עמונה הוגדר אז כ"מוצב ביטחוני".

הכוחות העצומים שהגיעו השבוע לעמונה, למשימת חורבן והרס בתי הקבע שנבנו במקום, לא היו כוחות צה"ל הראשונים שהגיעו לעמונה. המקום ידע בעבר לא מעט נוכחות צבאית, שכן כאשר הצבא עורך תרגילים גדולים באזור, הוא ממקם את עמדת התצפית לקודקודים החשובים _ בעמונה.

בסוכות תשנ"ז, אוקטובר 96, נכנסו המתיישבים הראשונים לעמונה - שתי צעירות בנות עפרה, כשאנשי עפרה שומרים על המקום. עם הזמן הצטרפו צעירים נוספים שסיימו את שירותם הצבאי. אח"כ העלו מכולה נוספת.

זו היתה ההתחלה.במלאת שנה לאיכלוס היישוב, הוא מנה שלוש משפחות, עשרה רווקים, ושלושה ילדים. בשנת 2003 גרו בו 21 משפחות שלהם 35 ילדים. כיום גרות במקום 37 משפחות, "ויש תור מאד ארוך של משפחות שרוצות להגיע למקום" - אומרת אורית כספי. 70 ילדים מונה עמונה, 30 ילדים בגן, 25 במעון, ו-15 בביה"ס. אלו לומדים בעפרה, בת"ת בית-אל, מכמש, ועוד. הפעילות התרבותית והתורנית היא של נשים בעיקר, שיעורי תורה וכו'.

 

מבנה קבע ראשון – המקווה

 

בגלל המצב המשפטי המיוחד, גרות עדיין כל המשפחות בקראוונים, שחלקם הוסיפו בניה קלה, משהו דמוי קראווילה: מבחוץ נראה בית עם גג רעפים - בפועל קראוון לכל דבר, גם אם קראוון מורחב. נראה כמו בית אבל לא ממש בית.

לפני 4 שנים, בשנת תשס"א, גער ראש הממשלה אריאל שרון בתושבת עמונה יפעת ארליך: "למה אתם לא בונים כבר?" שנה אח"כ, בחול המועד סוכות תשס"ב, ביקר בעמונה מנכ"ל משרדו דאז, אביגדור יצחקי, כיום מקום 24ברשימת "קדימה" לכנסת. הייתי איתו בסיור. הוא בא לבדוק מה ואיך אפשר לסייע למקום.

ויש גן ילדים, מעון, ובתוך שנתיים-שלוש בע"ה יהיה בית-ספר. ויש גם מקוה. כמו בכל פעם ששכונת קראוונים הופכת ליישוב קבע, כך גם כאן מבנה הקבע הראשון הוא - המקווה. ביט' שבט תשס"ג, 22.1.03, נערך טקס חנוכת המקווה של עמונה במעמד הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, ובהשתתפות עשרות מתושבי עמונה ומתושבי עפרה. הרב אליהו ברך את עשרות ילדי עמונה ועפרה שהתקבצו סביבו.

ויש גם דיר. הקים אותו לפני שלוש שנים נחום שוורץ, בן עפרה שכיום צופה ממעל על נופי ילדותו. בן 31 היה מהראשונים שעלו לעמונה לפני 9 שנים. את אשתו יפעת, בתו של מי שהיה מנכ"ל משרד ראש-הממשלה בתקופת שמיר יוסי בן-אהרון, הכיר בעמונה. הכירו והתחתנו. לזוג חמישה ילדים. שניים בגן, שניים במעון, והבן הקטן, עזריה, הולך כל יום עם אבא ואמא לעבודה ומאד נהנה. לפני 4 שנים החל בהקמת הדיר. הבניה נמשכה שנה. "בניתי אותו לבד" - הוא מתגאה. נראה שלא היתה זו משימה מסובכת למי שעבד לפני כמנהל עבודה בבנין. ליד הדיר תכנן הקמת מחלבה, אבל בגלל המצב המשפטי המסובך נאלץ להקימה בעפרה. מחלבה מאושרת מחייבת מבנה מסויים, ומשרד החקלאות לא יכול היום להשקיע כספים במקום. מינהלת ההשקעות של משרד החקלאות, ורשות המרעה, דווקא רוצים לסייע, אבל אינם יכולים, בגלל המצב המשפטי.

יפעת עובדת עם נחום במחלבה - שני העובדים היחידים. איתם עובד רועה צאן מירושלים. במחלבה הוא מייצר מוצרי חלב טריים כמו יוגורטים, גבינות מלוחות, גבינות רכות. "הדיר מחזיק את עצמו, ואותנו קצת" - אומר נחום - "יש עוד מה ללמוד בנושא השיווק".

 

ברק אישר את המקום

 

כחלוצת המאחזים, התמודדה עמונה שוב ושוב, משפטית ופוליטית, עם מצבים שונים ומדיניות משתנה של רשויות החוק.

האישור, החלקי, ניתן דווקא בימי ממשלת ברק, ב"פשרת המאחזים" הידועה. עמונה לא הופיעה ברשימת המאחזים שנדרשו להתפנות. כך היה גם בתקופת בנימין בן-אליעזר כשר-הביטחון. בהבנות שהשיג ראש-הממשלה אריאל שרון עם המימשל האמריקני נקבע כי יפונו המאחזים שהוקמו אחרי חודש מרס 2001 (החודש בו החל שרון לכהן כראש-הממשלה). עמונה כבר היתה אז בת חמש. למרות זאת, בדו"ח המשונה והשקרי של טליה ששון, צוררת ההתיישבות עוד מימי כהונתה כמנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, נקבע שעמונה, כמו עוד למעלה ממאה מאחזים, הוא "מאחז בלתי חוקי".

מי שלא הירפתה מהמקום, היתה תנועת שלום-עכשיו. העילה היתה התחלת בניית קבע של 9 מבנים, בחודש אפריל 2004. בנייתם הושלמה לפני 9 חודשים, בחודש מרס 2005. שטח כל בית היה 110-120 מ"ר .

בראשית יולי 2005 הגישה שלום עכשיו עתירה לבג"ץ כנגד שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, ראש המנהל האזרחי ומפקד מחוז ש"י במשטרה, בשל אי ישום צווי הפסקות העבודה במקום וכן בשל אי הוצאתם לפועל של צווי ההריסה שהוצאו כנגד המבנים באוקטובר 2004.

שלום-עכשיו, כדרכם, היו מאד מניפולטיבים - בעזרת בית-המשפט העליון. הם חיכו ליום שהשופטת התורנית תהיה איילה פורקצ'יה, מתוך ידיעה שהיא עויינת את ההתנחלויות. בשלום-עכשיו עיקביים לכל אורך הדרך בהכוונה שהיא תטפל בתיק, והיא, כבוד השופטת פרוקצ'יה,  למרות שמדובר בנושא שראוי היה שיהיה הרכב של שלושה שופטים, החליטה בעצמה להוציא ב-5 ביולי השנה הוציא בית המשפט צו ביניים האוסר לאכלס את תשעת מבני הקבע. משהתברר כי הבתים בכל זאת אוכלסו, הורה אלוף פיקוד המרכז למתנחלים להתפנות עד ליום ששי, 8.7.05. ביום ראשון, ג' תמוז, 10 ביולי, התפנו המתנחלים בעצמם.באישון ליל עזבו התושבים את הבתים ושבו למגורים הזמניים קרוונים. בהודעתם אמרו התושבים "ליהודים הזכות הדתית וההיסטורית ליישב כל מקום בארץ ישראל. כדי שלא להיראות כמפירי סיכומים עם הצבא התקבלה ההחלטה לעזוב את הבתים. בחודשים הקרובים ינסו לשכנע את הרשויות שיישוב הבתים חוקי ועומד בהתאם להבטחות שלטוניות קודמות ובכללן של ראש הממשלה".

בב' אב, 7 באוגוסט, שבוע לפני עקירת גוש-קטיף, הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ כי צווי ההריסה, שכבר קיימים, ימומשו לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות.

עקירת גוש-קטיף וצפון השומרון הסתיימה, ולפני כחודשיים, בכז' תשרי, 30.10, התפרסמה בעיתון "הארץ" ידיעה כי שר הביטחון מופז אישר לבצע את צווי ההריסה. לפני כחודש, ב-24.11, הורה בית המשפט העליון למשיבים להודיע עד יום חמישי הקרוב, ה-5.1.06, על היערכותם לביצוע ההריסה במהלך חודש ינואר 2006.

 

לעצור בעמונה את הנסיגה ביו"ש

 

"אנחנו נמצאים כאן, כי כאן אנחנו נלחמים על ירושלים" - אומר נחום שוורץ - "כאן אנחנו עם הפנים לירושלים. בבית-הכנסת רואים מהחלון את מקום המקדש. לכן אנחנו יושבים כאן. לכן אנחנו נאבקים כאן. המאבק איננו על הבית שלנו. מעמונה אנו נלחמים על ירושלים".

אלעד זיו נמצא 7 שנים בעמונה. נשוי פלוס ארבעה. עובד בבניה בעץ. במקור הוא מקיבוץ איילת השחר. חוזר בתשובה. "הנושא הוא פוליטי, ושלום עכשיו מנסים בכלים משפטיים לקבל החלטה פוליטית" - הוא קובע - "יש אלפי בתים לא חוקיים במדינה וביו"ש, שמערכת המשפט לא מטפלת בהם".

בפגישה עם אולמרט סיפרו לוראשי מועצת יש"ע כי הקרקעות שעליהן שוכנים בתי הקבע נרכשו ומצויות בתהליכי רישום שונים ומסובכים. לממשלת ישראל הוצעו עד הרגע האחרון, עד לדקה ה-90, אין ספור חלופות משפטיות למניעת ההריסה, שנתמכו לבסוף גם בידי היועץ המשפטי מזוז וסגן הרמטכ"ל קפלינסקי. הממשלה העדיפה להרוס בשם "שלטון החוק", למרות שברחבי ישראל ישנם אלפי אתרי בנייה בלתי חוקית ערבית, שהוצאו להם צווי הריסה, אך הם אינם ממומשים כלל. היא העדיפה להרוס, בלי להסביר מה ההבדל העקרוני אם הבתים ייהרסו או ייעקרו בשלמותם ויועתקו לעפרה, כמו שהציעה מועצת יש"ע. היא העדיפה להרוס, בלי להסביר מה החשיבות בהרס 9 בתים אטומים בבלוקים, שדייריהם כבר פינו אותם. מה שעורר את השאלה הפילוסופית מי יותר אטום, הבתים או ממשלת אולמרט?

איש כבר לא חלק על כך, שבאמצעות הריסת הבתים הללו קיוו גורמים ממשלתיים-מפלגתיים, בממשלת "קדימה", לייצר לעצמם תדמית "חזקה", ולגרוף עוד כמה מנדטים. זו גם היתה כנראה, גם  הסיבה לאלימות חסרת התקדים של שוטרי היס"מ, שקלטו את "רוח המפקד" והפעילו אלימות חסרת תקדים. הפעילות השלטונית הראשונה של אולמרט היתה הרס 9 בתים תוך הפעלת אלימות שלא היתה כמוה.

ורק זמביש עמד והתבונן בעיניים כלות בבתים של חברת בנייני בר אמנה, קורסים אחד אחד. התבונן, והתחייב כי בתי עמונה יוקמו מחדש. 

 

 לאתר הבית של עמונה

עבור לתוכן העמוד