מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

נערכים להצלת המאחזים / חגי הוברמן
הגדל

מועצת יש"ע נחלה הצלחה משמעותית שאין לזלזל בה, בפגישותיה עם ועדת השרים לענייני המאחזים ועם שר הביטחון (שתי הפגישות נערכו באותו יום, כב' סיוון 18.6, בהפרש של מספר שעות). אם עד אותו שבוע הדו-שיח הציבורי בנושא המאחזים, אשר לובה בידי חלק מהשרים, היה "אנחנו הולכים להעיף מיד את כל המאחזים בלי פשרות", אחרי הפגישות עם מועצת יש"ע, אחרי שהללו הציגו הוכחות חותכות לאישורים שקיבלו במשך השנים, השתנתה הנימה ל"תנו קודם ללמוד את העובדות, אח"כ נשב ונדבר ונראה אם אפשר להגיע להסכמות".

יכול להיות שמועצת יש"ע הצליחה לשנות את הגישה, גם בגלל גישתה העניינית המוכנה לבדוק באופן פרטני כל אתר ואתר: בדיקה של רמת האישורים המדיניים, מצב הקרקעות ופרטים נוספים, תוך ידיעה שייתכן כי בגישה זו לא נוכל להציל את כל המאחזים, אבל כן אפשר יהיה לשמור על רובם המכריע.

 

רמון הודה: אתם צודקים בטיעונים שלכם

 

עם הגישה הזו, הופתעו ראשי מועצת יש"ע לגלות שאפילו בממשלת השמאל הקיצוני של אולמרט יש עם מי לדבר. עמיר פרץ, למשל, אמר בפגישה הנפרדת שלו עם מועצת יש"ע: "אני מבין שאתם תלויים בי לכל דבר ועניין, צבאיים ואזרחיים כמו בניה ותשתיות. אתם חיים בשטח, ואני צריך לתת לכם אפשרות לחיות. בנושא הזה אני מבטיח למלא את חובתי כשר הביטחון, מבלי לשכוח את ביתי הפוליטי".

אפילו שר המשפטים חיים רמון, יו"ר ועדת השרים המיוחדת הזה, גילה פתיחות ונכונות להקשבה של טיעוני ראשי מועצת יש"ע. "אני כאן כדי להקשיב לכם" אמר להם. אם כי ראשי המתיישבים, שלא שכחו מי הוא ומאין הוא בא, המשיכו לנהוג כלפיו ב"כבדהו וחשדהו". אחד מראשי המועצות אמר לי: "רמון היה נחמד בפגישה בצורה מחשידה. בהחלט יכול להיות שהוא עשה זאת כדי שבעתיד יוכל לטעון שהפגישה היתה בבחינת "שימוע": הקשבתי להם, נתתי להם להציג את הטיעונים שלהם, ועכשיו קיבלתי החלטה".

אותו רמון אמר ברגע נדיר של גילוי לב, כשבחן את הנתונים שהוצגו בפניו: "אתם הרי יודעים שהשאלה ביסודה איננה משפטית אלא פוליטית. התחייבנו לאמריקנים לעקור מאחזים, ואנחנו חייבים למלא התחייבות זו, גם אם אתם צודקים במרבית טיעוניכם, כי זו שאלה של אמינות מול נשיא ארה"ב.

 

הדו"ח המסולף של טליה ששון

 

זה היה משפט חשוב, כי הבסיס לדיון היה דו"ח המאחזים של עורכת הדין טליה ששון מלפני כשנה וחצי. טליה ששון, להזכיר, איננה שופטת או בוררת מוסכמת או מוסמכת לענין זה. דעותיה העויינות את המתיישבים ביש"ע נודעו עוד בעת עבודתה בפרקליטות המדינה.

דו"ח טליה ששון בנושא המאחזים לוקה בסילופים גסים, אשר סביר להניח, גם אם קשה להוכיח, שנכתבו בכוונה. גם הדו"ח ה"משפטי" שלה, הבסיס אינו משפטי אלא פוליטי: לחסל את מפעל ההתיישבות ביו"ש. ראשי מועצת יש"ע שלפו דוגמאות מספר של "מאחזים לא חוקיים" מתוך הדו"ח של טליה ששון, שכולם כיום יישובים לכל דבר – עם כל האישורים. שבות רחל, למשל, יישוב מתפתח ממזרח לשילה: "תוכנית 205/2 שכונה מזרחית של שילה, הקמתה אושרה על ידי הדרג המדיני (שרי הביטחון והשיכון) בשנת 91, בתוך תוכנית מתארית של שילה, מדינת ישראל מתקציבה ובמסגרת בניה תקציבית בנתה שיווקה ומכרה במקום 68 יח"ד" . (הציטוטים מתוך המצגת שהוצגה לשרים).

או רחלים, ממזרח לאריאל: "החלטת ממשלה שנת 98 להקמת המקום, הקצאת הקרקע לחטיבה להתיישבות, ההסתדרות הציונית תיכננה את המקום, והעבירה אותה לרשויות התכנון, משרד השיכון בנה במקום 14 יח"ד ומכר אותן לציבור".

או ברוכין, הנמצא בתוך גוש אריאל האמור להישאר על פי כל התיכנונים של ממשלת אולמרט בשליטה ישראלית: "החלטת שרים לענייני התיישבות להקמתו כיישוב ב-83, אישור שר הביטחון יצחק רבין להקמה בשנת 1988, בשנת 99 מאשר שר הביטחון משה ארנס את העלייה למקום, העלייה מתבצעת בליווי כוחות הביטחון. תשתיות ליישוב מומנו ובוצעו על ידי המדינה.כיום מתגוררות בישוב כ-80 משפחות, בכ-50 בתי קבע, על כביש חוצה שומרון".

ראשי המתיישבים הציגו לשרים מצגת שהכין יגאל דילמוני, עוזרו של ראש מועצת יש"ע בנצי ליברמן, ומסמכים נוספים המוכיחים כי המאחזים לא היו גחמה פרטית של זמביש ובנצי ליברמן שעשו על גבעות יו"ש ככל העולה על רוחם באופן פרטי. מפעל המאחזים שהוקם משך עשר השנים האחרונות הוא מפעל משותף של כל ממשלות ישראל והמתיישבים. כך בונים התיישבות כשמדינה חפצה בכך. הכל נעשה באישור, גם אם לא תמיד בכתב ובצורה מסודרת. גם הנתונים לגבי מועדי ההקמה של המאחזים בידי ועדת השרים היו שגויים, וראשי המתיישבים הוכיחו זאת במסמכים משלהם. (ארה"ב, להזכיר, מתעקשת על פינוי כל המאחזים שהוקמו אחרי מרס 2001, מועד הקמת ממשלתו הראשונה שלאריק שרון).

היה שם למשל מכתב של יוסי ורדי , עוזר שר-הביטחון להתיישבות בימי שרי הביטחון ברק ופואד, מה-2 בנובמבר 1999 בנושא "סיכום בנושא פינוי מאחזים": "מאחז חגית (תב"ע 227/13) , מאחז ארז (תב"ע 225/2/2) : כפי שסוכם יקודמו הליכי התכנון ע"פ התב"ע (תוכנית בנין עיר – ח.ה.) שהוגשה, כולל מתן תוקף. בתום ההליכים הנ"ל יהיה ניתן לשוב למקום ולבצע פעולות בכפוף לתב"ע שתאושר".

הזכרתי את המכתב הזה השבוע ליוסי ורדי, כיום ראש המועצה האזורית עמק-הירדן, כשפגשתי אותו בכניסה לאולפן תוכנית "פוליטיקה", לשם הוזמנו שנינו. ורדי טען שהמאחזים הוקמו במהלכים של רמאות ואני שאלתי אותו: מי רימה את מי? צה"ל לא ידע מה קורה בשטח? המינהל-האזרחי לא ידע אילו מאחזים הוא בעצמו חיבר לחשמל? וראש המינהל-האזרחי לא סיפר על כך למתאם הפעולות ביש"ע? והמתאם לא מעדכן את שר-הביטחון מה קורה בשטח? והם לא סיפרו לראש-הממשלה? אריק שרון כראש-ממשלה לא הכיר את מפת המאחזים שהוא בעצמו תיכנן? את מי רימו?

ורדי, ייאמר לשבחו, שתק בקטע הזה.

והיה שם מסמך של סיכום מעמד המאחזים כפי שהוצג לשר הביטחון בנימין בן-אליעזר לפני כארבע שנים, ב-6.10.02: "24 מאחזים לפינוי, 6 מאחזים העומדים לפני בג"ץ, 35 מאחזים להמשך מעקב, עבודת מטה וקידום הליכי תכנון. 35 מאחזים שאושרו במהלך השנים ע"י הדרג המדיני והסכמים, להמשך הליכי תכנון".

סיכום בנושא המאחזים עם אהוד ברק משנת תש"ן (1999) הביא בסופו של דבר לחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון. באותה פשרה פונו תריסר מאחזים, חלקם מאויישים והועתקו זמנית לאתרים סמוכים. כולם חזרו לשטח - ובגדול. בחלק מהם יש כבר בניית קבע.במציאות הפוליטית הנוכחית, של העדר ימין פרלמנטרי משמעותי, ותמיכה ציבורית קטנה בעמדת המתיישבים בנושא המאחזים, ייתכן ששוב הדרך להצלת ההתיישבות עוברת בהידברות.

 

עבור לתוכן העמוד