מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

החוק הכי לא לגיטימי במדינת ישראל

חידון: מי אמר את הדברים הבאים?

" …דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב כפי שהוא מתבטא ברשות מחוקקת; דמוקרטיה היא גם שלטונם של ערכים, עקרונות וזכויות אדם, שהרוב אינו רשאי ליטול מהמיעוט. ביטוי לגישה רב מימדית זו של הדמוקרטיה נתנה הכנסת ב"חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו" ו"חוק יסוד: חופש העיסוק". שני חוקי יסוד אלו קבעו הגבלות על כוח החקיקה של הכנסת לשם הגנה על זכויות האדם הקבועות בחוקי-יסוד אלה, ובמרכזן כבוד האדם וחירותו... נמצא כי גם הכנסת (כרשות מחוקקת), חייבת לכבד את זכויות האדם שבחוק היסוד. חוק "רגיל" אינו רשאי לפגוע בהם"...

ומי אמר את הדברים הבאים?

"נקודת המוצא העקרונית הינה, כי הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחירותו ובקניינו. ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים. מספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייתו של גבול מדיני.זכויות אדם אלה מקורן בחלקן במשפט הפנימי של המדינות השונות, ובחלקן מעוגנות הן בנורמות של המשפט הבינלאומי..."

לא נלאה אתכם בניחושים. בשני המקרים הדובר הוא נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. הראשון בדברי פתיחה בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין במאי 2003. השני נאמר בפסק דינו שניתן בעתירה שהגישו מחבלים כנגד גירושם מיהודה ושומרון לחבל עזה במהלך שנת 2002. (בג"צ 7015/02 - כיפאח מחמד אחמד עג'ורי נגד מפקד כוחות צה"ל).

כששרון עובר על החוק של עצמו

ביום רביעי, אור לח' אדר א', 16 בפברואר, בשעות הלילה, אישרה הכנסת את חוקיישום ההתנתקות, המכונה בלשון העם "חוק פיצוי-פינוי". כידוע לכל משפטן מתחיל, כניסת חוק לתוקף היא רק מרגע פירסומו ב"רשומות", העיתון הרשמי של מדינת ישראל.

בדיעבד מסתבר כי אירוע מוזר קרה. עו"ד יצחק מירון, הפועל מטעם "פורום המשפטנים למען ארץ ישראל", המייצג 43 תושבי גוש-קטיף בעתירה שהגיש לבג"ץ נגד החוק, ניסה כמו רבים אחרים להשיג את הנוסח המאושר. להפתעתו, כל הנסיונות עלו בתוהו. שום גורם לא יכל לתת לו את החוק המלא. ביום שלישי, 22 בפברואר, כמעט שבוע אחרי שהכנסת הצביעה על קבלת החוק, פנה מתמחה העובד במשרדו של עו"ד מירון למזכירות הכנסת, וביקש את נוסח החוק לצורך הכנת עתירה לבג"ץ. תשובת מזכירות הכנסת היתה כי אין עדיין אפשרות לקבל נוסח סופי של החוק."החוק" - נאמר למתמחה – "יפורסם ברשומות בתחילת השבוע המתחיל ב-27 בפברואר".

ב-27 בפברואר אכן השיג מתמחה ממשרדו של עו"ד מירון, בהוצאה לאור של משרד הביטחון את החוברת של רשומות עם החוק. לשאלתו נמסר לו כי החוברת הגיעה אליהם לצורך הפצה רק ביום חמישי, 24 בפברואר, לפנות ערב. עו"ד מירון הציץ בכריכת החוברת, ולתדהמתו גילה כי התאריך המופיע על הפרסום הוא 18.02.05, דהיינו 6 ימים קודם לכן (!!!). יותר מכך. מסתבר כי מרוב להיטות ובהילות לפרסם את החוק נשמטו חלקים מהחוק מהפירסום ברשומות. למעשה עמוד שלם מהחוק לא פורסם.כל סעיף 62 לחוק לא היה. מדובר בסעיף משמעותי מאד, העוסק בעניינים שיש בהם פגיעה בזכויות האזרח. כאן עמד עו"ד מירון בבעיה אמיתית, שכן כל עוד תיקון החוק לא מפורסם, לא ניתן להגיש עתירה נגדה.

גם הממשלה כידוע לא המתינה לפירסום החוק, ובישיבתה הראשונה אחרי ההצבעה בכנסת, ביום ראשון י"א אדר א' 20 בפברואר, היא מיהרה לקבל החלטה בדבר פינוי הישובים. אבל לראש-ממשלת ישראל אצה הדרך. עוד לא הספיקו כסאות השרים להתקרר לאחר ישיבת הממשלה וכבר אצו רצו להם ראש הממשלה ושר הביטחון לחתום על הצווים הקובעים את מועד הפינוי ואת היקף השטח שיפונה.

שרון זימן אליו את צלמי העיתונות, כדי שהללו יוכלו לצלמו עוד באותו לילה חותם על הצו המורה על עקירת כל יישובי הרצועה וארבעת יישובי צפון השומרון. מכונות הדפוס טרם הספיקו להדפיס את החוק. במחשבי הכנסת ובאתרי האינטרנט עדיין לא ניתן היה לקבל את הנוסח המעודכן של החוק, אך הממשלה כבר הזדרזה ולא הפסידה דקה.

גם כאן, ראש הממשלה לא ממש הקפיד על קיום החוק. שכן סעיף 22 לחוק קבע, שאת ההחלטה צריך לקבל בנפרד לגבי כל קבוצת ישובים. הסעיף מנוסח כך: "לאחר שהממשלה תחליט על פינויה של כל אחת מקבוצות היישובים כאמור בסעיף 2(א)(2) לנספח א' של החלטת הממשלה מס' 1966, מיום י"ז בסיון התשס"ד (6 ביוני 2004), יקבעו ראש הממשלה ושר הביטחון, בצו, את השטחים שיפונו, ולגבי כל שטח –את יום פינויו; יום הפינוי שייקבע בו יהיה בתום חמישה חודשים לפחות מיום פרסומו, אלא אם כן שוכנעה הממשלה שטעמים חיוניים מצדיקים קביעת יום פינוי קרוב יותר; צו הקובע יום פינוי קרוב יותר טעון אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; צו שהוצא לפי סעיף קטן זה יונח על שלחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לידיעתה".

קשה לטעות בפרשנות סעיף זה. ברור מתוכו שמדובר בשתיפעולות נפרדות. הראשונה - הממשלה מחליטה על פינויה של כל אחת מקבוצות הישובים; השניה - ראש הממשלה ושר הבטחון קובעים בצו את יום הפינוי ואת השטח שיפונה.

נראה כי דרישה משרון שיקפיד אפילו טכנית על קיום חוק, ואפילו מדובר בחוק שממשלתו שלו יזמה, הינה דרישה מופרזת. הרי כל בר דעת מבין כי חלוקת הישובים לקבוצות לא נועדה לצרכים אסתטיים כאשר נוסח החלטת הממשלה יחולק לארבעה חלקים, שכל מה שמבדיל ביניהם אינו אלא קו דקיק. מבחינת הממשלה לא היתה שום משמעות לקבוצות, שכן הדיון בכל הקבוצות נעשה בבת אחת. נושא החלוקה לקבוצות הפך לחוכא ואיטלולא.

אפשר לספח את יש"ע

בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד החוק, בידי עורכי הדין יוסי פוקס ויורם שפטל, נחשפת עובדה מדהימה: חוק פינוי-פיצוי שמאפשר את עקירת מתיישבי חבל עזה וצפון השומרון מבתיהם, הינו תקדים ראשון מאז 1967 של החלת חוק ישראלי על שטחי יש"ע עצמם.

עד כה הוחלו חוקי המדינה כמו חוקי מיסוי, עונשין וכו' על התושבים הישראלים באופן פרסונאלי בלבד ולא באופן טריטוריאלי. החוק הזה, מחיל את החוק הישראלי על השטח עצמו, קרי על חבל עזה וצפון השומרון, בבחינת סיפוח השטח.

מתיישבי יש"ע תמיד קיוו שיום יבוא ומנהיג כמו אריאל שרון יחיל את החוק והמשפט הישראלי על חבלי יש"ע. הם רק לא האמינו, ששרון יעשה זאת כדי לעקור ולגרש אותם מבתיהם.

שאלתי את יוסי פוקס האם העלה את הטענה הזו בדיוני ועדת החוקה אליהם הוזמן. פוקס השיב בחיוב, וסיפר שנציגי משרד המשפטים השיבו בפילפול תלמודי, שאכן החוק הישראלי הוחל כאן על שטחים ביש"ע, אבל רק על אזרחי ישראל המצויים באותם שטחים, ולא על הפלשתינים. "הרי פלשתיני המצוי בחבל עזה או בצפון השומרון לא יגורש מביתו" – התפלפלו משפטני המדינה.

אם הם צודקים, יש כאן פתח מצויין לסיפוח של כל יש"ע, בלי לסכן את הדמוגרפיה. השטחים יסופחו, אבל החוק יחול רק על האזרחים הישראלים בשטח. הפלשתינים יישארו עם המימשל העצמי שלהם.
עבור לתוכן העמוד