צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

מבוא דותן: קניית הבתים סימנה את היציבות

מבוא דותן: קניית הבתים סימנה את היציבות (הגדל)

השנה היא שנת תשס"ג, 2003, האינתיפאדה השנייה בעיצומה, אנשים משתדלים למעט נסיעותיהם בכבישי יהודה ושומרון בכבישים מפחד הירי הגובה שוב ושוב נפגעים. באופן מיוחד סובלים מן המצב יישובי צפון השומרון. מדובר ביישובים קטנים יחסית, חילוניים ברובם. רבים מתושביהם הם אנשים שבאו לחפש שלווה בישובים קהילתיים שקטים והאינתיפאדה הזאת קוטעת את שלוותם. פיגועי הירי הרצחניים והחדירות מכים ביישובי צפון השומרון ורבים מהתושבים מתחילים לעזוב.

אחד היישובים שסבלו במיוחד מהאינתיפאדה היה מבוא-דותן בצפון השומרון. שלושה מתושבי מבוא דותן נרצחו בדרכם בכבישים, ואחרי כל פיגוע שכזה מגיע גל של עזיבה.

מבוא דותן, יישוב של כ-70 משפחות באותם הימים, הגיע למצב בו כמעט מחצית מהמשפחות עזבו. בתים רבים נותרו ריקים והעזובה רבה. בין הנשארים בולטת קבוצת הותיקים, מקימי היישוב, חלוצים אידיאולגיים, ביניהם משפחות שגרו באוהלים שנה וחצי בשא-נור בימיו הראשונים של היישוב.

המצב חייב העלאת האווירה בישוב, הכנסת חיים ותקווה. באסיפת חברים כללית התקבלה החלטה לחפש קבוצת משפחות דתיות שתבוא לחזק את היישוב. הקשר נוצר עם ישיבת ההסדר "הגולן" בחיספין. קבוצה של שש משפחות מן הישיבה עלתה ליישוב במסגרת של 'כולל' בראשות הרב אליעזר לנדמן. להחזקת הגרעין הדתי והכולל נרתמו הישיבה, המועצה ותנועת 'אמנה'. ואכן אווירה של חיים נכנסה ליישוב. מראה של שש משאיות נכנסות ליישוב ופורקות את המשפחות על תכולתן, אינן חזון נפרץ בתקופה זו. עד אז משאיות תמיד בישרו על עזיבתה של משפחה נוספת. רחל שלף, מראשוני מבוא-דותן, אחות קופת החולים ביישוב, זוכרת את ט"ו באב של השנה בה הגיע הגרעין הדתי ליישוב: "זה היה לנו ממש יום חג. ראינו את המשאיות שהגיעו וירדנו כולנו למטה, הייתה הרגשה של התעלות".

הרב אליעזר לנדמן, 41, "הרב לייזר" בפי התושבים, נזכר בימים הראשונים במבוא דותן: "כשהתארגנו לעבור למבוא דותן מהישיבה, עצם עזיבת הישיבה נתפסה אצלנו כמעשה חלוצי: עזיבת החממה של הישיבה, למקום שכמעט ולא נכנסים אליו בכלי רכב פרטיים. בשנה הראשונה הכניסה והיציאה התבצעו בעיקר ב'ווינר', רכב משוריין שהוקצה לכך ע"י הצבא.

"לא קל במיוחד היה עם הילדים הקטנים. אבל הייתה אווירה של אחווה ועזרה הדדית עצומה. הייתה גם אווירה חזקה של רצון להתחבר לישוב. לא היינו קבוצת חברים קרובה לפני העלייה ליישוב, אך המשימה המשותפת הובילה לגיבוש אמיץ".

איך מתפקד רב ביישוב שרובו חילוני? אנחנו שואלים את הרב לנדמן. "התפקיד מתחיל בבדיקת מזוזות ותפילין, בר-מצוות ושאלות הלכתיות" אומר הרב לנדמן, "ומגיע עד לשאלות ומאורעות שהחיים מזמנים למשפחות, דברים שלא כ"כ ניתן לפרט. כשהגענו היו אנשים בישוב ששאלו היכן תהיינה נקודת החיבור שלנו עם הדתיים? מה יהיה הממשק שלנו איתם? עניתי שאני בטוח ששטף החיים יזמן לנו הרבה נקודות חיבור. אני יכול להגיד שאכן החיים יצרו את נקודות החיבור, גם עם אותם האנשים".

המשפחות החדשות השתלבו בגן ובפעוטון המקומי, ובפעילות החברתית. הפעוטון וגן הילדים משותפים לציבור הדתי והחילוני, כאשר כל אחד מהם שומר על צביונו ודרכו. הפעילות החברתית תרבותית משתדלת להתחשב בציבורים השונים ביישוב ולקיים פעילויות משותפות המתאימות לכולם.

שנה חלפה. ההחלטה היא להמשיך לקיים את הגרעין הדתי ביישוב ואף להגדילו, במטרה שהקבוצה תשתקע בישוב. במשך השנים משפחות נוספות באות והגרעין התפתח וגדל עד ל-17 משפחות.

 

שרון השאיר את מבוא-דותן בזכות השכונה ע"ש אורי בר-און

 

תקופה לא קלה עתידה לעבור על היישוב בזמן ההתנתקות. עיתונאים ואינטרסנטים עוברים ביישוב ומבטיחים לתושביו מיליונים במסגרת פינוי-פיצוי, ורבים מהתושבים נופלים בשבי ההבטחות ומצפים לפיצוי עוד שנים רבות אחרי עקירת היישובים השכנים. ישנם כאלו שאפילו לא טורחים להשקות את הדשא – ברור שהפינוי יגיע.

שאלה מעניינת היא, מדוע ויתר שרון, בשלב בו הפך לאוייב ההתיישבות, על פינוי מבוא-דותן, במסגרת עקירת ארבעת יישובי צפון השומרון בתוכנית ההתנתקות? התשובה מפתיעה: אחת השכונות במבוא-דותן קרויה על שמו של אורי בר-און ז"ל, שהיה אחד האנשים הקרובים של שרון ויד ימינו בתקופתו היותו שר המסחר ותעשיה בממשלת שמיר.     אורי בר-און נהרג בתאונת דרכים לפני 27 שנה, בתאונה בכ"ט בתמוז תשמ"ה, 18 ביולי 1985, כשהוא כבר חולה סרטן. כשעמד נושא עקירת יישובים מצפון השומרון על הפרק, ליבו של שרון, אפילו של דיקטטור כמוהו, לא נתן לו להרוס יישוב שבו שכונה על שם חברו הקרוב.

השנים חולפות, המשפחות גדלות ומתחילות להסתדר בעבודות קבועות. לאחר 6 שנים, בשל קשיי מימון, מגיע גם זמנו של הכולל להיסגר.

8 שנים עברו, היישוב חזר והשתקם אט אט, משפחות שעזבו את היישוב חזרו אליו ומשפחות חדשות הגיעו, גם מן הציבור החילוני. נראה כי המשימה שלקח עליו הגרעין אכן ממולאת. אולם למרות הציפייה מהיישוב ומגורמי ההתיישבות, טרם נרכש בית ביישוב ע"י משפחות הגרעין. כמה משפחות ותיקות מן הגרעין החלו לעזוב בטפטוף, מי מחמת עבודה ומי מחמת סיבות אחרות. גם המשפחות הוותיקות האחרות אינן מרימות את דגל ההשתקעות באופן ברור.

בשלב הזה, תנועת 'אמנה' וגורמי ההתיישבות במועצה החלו רומזים בעדינות על הצורך "להתקדם שלב". חברי הגרעין התאספו לדיונים ולספירת משפחות. לא קל להחליט על קניית בית בתקופה זו. ארבעה מהיישובים הסמוכים נעקרו בתוכנית ההתנתקות, גדר ההפרדה בודדה את מבוא דותן ואת חרמש משאר ישובי צפון השומרון. אין דורשים ואין קונים בתקופה זו, ומי יקנה כך בית?

 

המשפחות הצעירות 'הרימו את הכפפה'

 

מי שמרימות את הכפפה הן דווקא המשפחות הצעירות יותר, אלה שהצטרפו לגרעין בשנים האחרונות. במשך השנים היתה בגרעין תחלופה של לפחות 12 משפחות. היום יש בגרעין  10 משפחות – רק אחת מהן מהגרעין הראשוני. מתוך שש המשפחות הראשונות נותרה רק משפחה אחת במבוא-דותן – משפחתו של הרב אליעזר לנדמן.

החלה פעילות של בירור ועידוד לקראת השתקעות. הרב אהרון אייזנטל מחיספין, מי שהיה ממלווי הגרעין ביסודו, הגיע לעודד ולחזק. פגישות נערכו עם אנשי המועצה ואנשי תנועת 'אמנה'. ח"כ אורי אריאל, מי שהיה מלווה של גרעין דותן בשנותיו הראשונות, הגיע לשבת ורומם את החזון. בני קצובר, מראשוני ההתיישבות וידיד ותיק ליישוב, הגיע גם הוא לשבת עם מסר של עשייה.

"אנחנו גרעין יחסית קטן בישוב קטן, ובמציאות כזו כל אחד משמעותי ולכל אחד יש משימה" – אומר הרב לנדמן - "עצם החיים כאן הם המשימה. כשאני מנסה לאפיין את הגרעין, אני נזכר בחייל שהתארח כאן בשבת ואמר לי, שהוא ראה כאן קבוצה של משפחות תורניות שבחרו לחיות בישוב חילוני".

פעילות פנימית של גיבוש ובירור נעשתה בגרעין, עד שבסופו של דבר, בראש חודש אדר, קיבלו חמש משפחות, בתוכן גם משפחת הרב לנדמן, החלטה על רכישת הבתים מתנועת 'אמנה'. "האווירה כעת היא של התחלה חדשה. רבים מאנשי הישוב הוותיקים מביעים קורת רוח והתרגשות עם ההחלטה של משפחות להשתקע ביישוב, דבר שלא קרה ב-8 השנים האחרונות" – אומרים בגרעין.

אלעד וצופיה כהן חיים כבר 4 שנים ביישוב. אלעד, בן 30, סטודנט להנדסה אזרחית בטכניון, עובד בחברת חשמל. צופיה, בת 28, צופיה עובדת בשנים האחרונות כסייעת בגן הילדים שיש בו ילדים דתיים וחילונים ממבוא דותן ומהיישוב הסמוך, חרמש. בנוסף היא מטפלת ברפואה משלימה. לזוג 3 ילדים: שיראל בת 4, אחיה 2.5, הראל משה בן שנה.

"כשהתחתנו, אלעד למד בישיבה בחיספין" – מספרת צופיה – "חיפשנו ישוב לעבור אליו כשהוא יסיים לימודיו בישיבה. רצינו לגור ביו"ש וחיפשנו מקום שנהיה בו משמעותיים. לאחר תקופה קצרה של חיפושים נזכרנו בגרעין ששלחה הישיבה למבוא דותן, שם היו לנו חברים. הגענו והרגשנו ישר בבית".

ואלעד מוסיף: "התחברנו לאווירה ולאנשים והרגשנו שאנחנו במקום הנכון. יש ביישוב אנשים חמים. החיים מזמנים הרבה נקודות חיבור. אם זה עם הנוער שבא לשחק כדורגל במוצ"ש. החבר'ה מכיתת הכוננות והרבש"ץ. וגם מתפללי בית הכנסת".

מה לגבי המיקום של היישוב, לא רחוק? "אנחנו מרגישים שאנחנו חיים במרכז" - אומרת צופיה - "היישוב מצד אחד רחוק מהעיר, אך מצד שני קרוב ונגיש. בנסיעה על כביש 6 מגיעים בקלות לערים המרכזיות".

ולא מפריע לכם, למשל, שאין ביישוב מכולת? "זה דווקא מעולה" – אומרת צופיה – "אנחנו לומדים להיות מחושבים, עושים קנייה שבועית גדולה ופותרים את הבעיה. ואם נתקעים – בשביל זה יש שכנים".

"יש בגרעין חברות טובה, שכנות טובה" – אומר אלעד כהן – "הבתים פתוחים, הילדים משחקים יחד כולם, ויש הרבה עזרה הדדית. יש פעילויות קבועות: שיעור גברים קבוע שאחת לחודש בערך משולב במגנל, כדורגל במוצ"ש, מפגשי ראש חודש לנשים, חוגים שונים, כמו חוג פילאטיס וחוג הורות. ישנם מפגשים סביב מועדים מסוימים שכבר הפכו למסורת, כמו סדר ט"ו בשבט, סעודת פורים, סעודה בליל יום העצמאות וטיול ביום. שמחת תורה עם הקפות שניות בין כל בתי היישוב, מסורת שנוהגת ביישוב עוד מראשית שנותיו".

 

להקים יישוב מאפס – ביישוב ותיק

 

יאיר ורננה קורמן הם מה'טריים' יחסית ביישוב, רק שנה וחצי במבוא דותן. יאיר, בן 26, הוא סטודנט לחשמל, עובד בשיפוצים. רננה, בת 25. לזוג שני ילדים: תמר בת שנתיים, וידידיה בן חצי שנה. לפני חצי שנה הם החליטו להשתקע במבוא דותן, ורכשו בית שעמד נטוש ומוזנח במשך כמה שנים. היום הבית משופץ ומסודר. העצים שגדלו פרא נגזזו, החלונות השבורים תוקנו. תושבי מבוא דותן הוותיקים שעוברים כאן, עוד זוכרים את הבית החשוך והמוזנח שעכשיו דולק בו האור. עומדים ומשתאים.

מה הביא אתכם למבוא דותן? אני שואל את יאיר ורננה. "חיפשנו מקום שצריך אותנו" אומר יאיר, ורננה מוסיפה: "יאיר רצה להקים יישוב מאפס. אני רציתי מקום שכבר יש בו גן, מרפאה וכו', במבוא דותן מצאנו את השילוב הזה. מה שגרם לנו בסופו של דבר לבחור במקום זה האנשים, וגם הנוף. כשהגענו ליישוב האווירה הייתה משפחתית, עם המון אכפתיות. כולם קיבלו את פנינו, התייחסו ועזרו. כך היה גם אחרי שילדתי.

"האמת שלא חשבתי שנגור ביישוב מעורב. בפועל יש כאן קהילה דתית ואתה יכול לקבוע את מידת המעורבות שלך עם שאר היישוב".

יאיר מדגיש מבחינתו הוא חש שיש כאן נקודה חלשה שצריך לחזק – ההתיישבות בצפון השומרון. "באנו כי ידענו שצריך לחזק את המקום.

אני רוצה שמבוא דותן יעלה על המפה. לא רק מקום ש"עשיתי שם את המילואים שלי". אלא מקום חי, מקום נותן. לא מקום שרק באים אליו כשחוזרים מעבודה, יישוב מפיק חיים".

צבי ושירה לין ותיקים יותר - נמצאים כבר שמונה שנים ביישוב. צבי, בן 32, עובד כצלם אירועים. שירה, בת 31, יועצת חינוכית בביה"ס "מורשה" בכרכור. לזוג שלושה ילדים: יסכה בת 6.5, נפתלי מאיר בן 5 ואלקנה בן 3.

איך הגעתם למבוא דותן? "גרנו בנהריה, במקום שצבי למד בישיבה" - מספרת שירה – "היינו פעילים במטה נהריה בפעילות שלפני הגירוש ורצינו לפעול למען א"י. חיפשנו יישוב בשומרון, לאו דווקא דתי, אבל מקום עם קהילה תורנית. עברנו למבוא דותן שבועיים לפני עקירת ארבעת היישובים בצפון השומרון".

ואיך האווירה במקום? "יש ביישוב אווירה טובה ואנשים טובים" - אומר צבי – "האנשים כאן נחמדים, אוהבי אדם. קהילה פשוטה וחמה".

"לפני שנה וחצי הייתה תאונת דרכים קשה בדרך למבוא-דותן שנהרגו בה 3 ילדים מהיישוב" – מספרת שירה לוין – "נשים מהגרעין יזמו שיעורי נשים לעילוי נשמתם. הייתה היענות יפה והיה לימוד משותף של נשים מהיישוב שנמשך לאורך השנה. באו נשים מרקעים שונים, ממגוון של גילאים וזה יצר הרבה עומק. כל אחת הביאה איתה מנסיו החיים שלה וזה היפרה את הלימוד. חיבור נשי אמיתי ממקום פנימי".

 

לקלוט משפחות חדשות

 

כיום הגרעין שם לנגד עיניו בראש וראשונה את משימת ההתיישבות: קליטת משפחות המחפשות קהילה להשתקע בה, ואשר משימת ההתיישבות בצפון השומרון עומדת לנגד עיניהם. חשיבות רבה מייחס הגרעין לאחוות אחים ואהבת ישראל. הישוב צופה על עמק דותן, בו חל פירוד בין האחים במכירת יוסף, והגרעין רואה חשיבות גדולה לתקן מעשה זה ע"י ריבוי אהבת אחים ואהבת ישראל. לכן, במהלך השנים נקשרו קשרים אמיצים בין משפחות דתיות וחילוניות ביישוב, על אף פערי התרבות ופערי הגיל. האווירה ביישוב היא של שותפות וידידות. גם התושבים הוותיקים מתרשמים מהשילוב הזה. "אני חושבת שהגרעין תורם תרומה אדירה ליישוב. סוג האוכלוסייה שהגיע מעודד ומעשיר, גם בכמות וגם באיכות" – אומרת רחל שלף – "לגבי השילוב של דתיים וחילונים, לדעתי הכיפה לא מאד חשובה והיא אינה העיקר בנוגע לשילוב של אנשים. שילוב של אנשים טובים הוא טוב, וכאן יש שילוב שהוא טוב".

"המשימה שלנו כגרעין היא חיזוק היישוב מבא דותן וההתיישבות בכלל בצפון השומרון" – אומר אלעד כהן – "לחזק, להגדיל, לבנות קהילה גדולה ופורחת, קהילה דתית וקהילה חילונית שחיות זו לצד זו וביחד. מתאימים לפה אנשים שמחוברים לנושא ההתיישבות והחיים של דתיים לצד חילונים. אנשים עם הרבה אהבה למקום ועין טובה".

גם לצבי ושירה לין חזון לעתיד: "אנחנו רוצים להפריח את המקום הזה, את צפון השומרון. מאמינים שמקום גדל כשיש בו אווירה טובה, לכן מארגנים טיולים ופעילויות למבוגרים ולילדים.

"החזון שלנו" – מסכם הרב לייזר לנדמן – "שתגענה ליישוב עוד הרבה משפחות, דתיות ולא דתיות. שייבנו כאן שכונות חדשות, ומבוא-דותן עוד תהיה עיר ואם בישראל".

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה מבוא דותן: קניית הבתים סימנה את היציבות: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
4 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. yael (14/01/2013 18:55:58)
2. יובל (16/02/2013 02:45:04)
3. אחד (24/02/2013 00:35:14)
עבור לתוכן העמוד